ד"ר רבקה נרדי – תקשורת ויחסים בין אישיים

(1) למה יותר ויותר נשים וגברים מפחדים להתחייב, למסד את הקשר הזוגי?

(2) למה הבעיות במוסד הנישואים גוברות ומספרי הגירושים עולים?

(3) למה הרצון להביא ילדים לעולם ולהקים משפחה כבר אינו מובן מאליו?

הכול נראה מסובך אם כי הדברים יכולים להיום פשוטים. הקשר הזוגי הבריא והמיטיב בנוי מתשוקה, אהבה ומחויבות. תחילה התשוקה. היא  ממגנטת אותנו זה לזו, אך מה שישאיר אותנו ביחד זו החברות. חברות בנויה על שותפות הדדית בחומר, ברגש וברוח. והרי לנו אהבה לטווח ארוך. חשוב לזכור שכדי שאהבתנו תחזיק מעמד נדרשת מחויבות שביטוייה יומיומיים – בנאמנות, בכבוד הדדי, בביטויי רגש ואמפתיה ובשותפות אמיתית בחלוקת תפקידים. זו זוגיות היודעת לטפל באומץ בקונפליקטים מתוך הבנה שהם בלתי נמנעים ביחסים ארוכי טווח, מעצם העובדה שכולנו אנושיים.

עלינו להיות נחושים ואמיצים כדי לעשות טוב. לא להיות כבשים בעדר. כך לבטח נאהב את עצמנו ונפתח את לבנו לזולתנו.  לזכור שאנחנו קודם כול בני אדם, מעבר להיותנו ״אישה״, ״גבר״. זו ראייה שמרככת את הציפיות ומעודדת חמלה שותפות בגובה העיניים, חברות ואהבה. אש התשוקה זקוקה לאווירה זו.

על מוסר וזוגיות

מה הקשר בין מוסר וזוגיות? כך הגיבו נשים וגברים שראיינתי לצורך המחקר שלי* לשאלתי, מה הם חושבים על צדק ושוויון בזוגיות. הם לא רק השתוממו הם הביעו התנגדות עוינת, כמו השאלה אינה במקומה.

השימוש בטיעון מוסרי בסוגיות זוגיות מרגיז. שהרי זוגיות מאופיינת ברגשות, תשוקה, צרכים, דחפים, דימויים על נשיות וגבריות, זוגיות ומשפחה וכמובן הרבה דעות קדומות הניזונות ממסורות וחוקי דת בני אלפי שנים הוטמעו בתוכנו נשים וגברים. מושגים על צדק ושוויון הם חדשים וקשים להטמעה. הזוגיות הייתה מחוץ לחוקי המוסר המקובלים.

בהרצאה זו אתמודד עם סוגיה זו המעוררת מחלוקות ואמוציות. אני עושה זאת כי ניסיוני האישי והמקצועי לימד אותי שאנחנו חייבים להיעזר במונחים מוסריים כדי להתמודד ולפתור קונפליקטים ביחסי אנוש בכלל וביחסים הזוגיים בפרט.

הדגמה מובהקת היא מחוויות ילדות החפות ממודעות:

ילד בוכה שלקחו לו צעצוע וזועק – ״זה לא פייר״.
החברה הטובה שלך (את בת חמש) מעדיפה לשחק עם ילדה אחרת. את בוכה נעלבת כאישה נבגדת.
ההורים הבטיחו לכם ללכת לבריכה. צץ משהו. אתם, ילדים קטנים, זועקים חמס על ההבטחה שהופרה.
שימו לב הרגישויות שלנו להוגנות, לנאמנות, לקיום הבטחות קיימת מראשית החיים. למעשה אנחנו מגלים רגישות מופלגת להיגיון של הצדק הפואטי. עכשיו אנחנו מבוגרים. אולי לא בוכים כול כך מהר. אבל חשים כאב, זעם, בדידות, רצון לנקום, כאשר עושים לנו עוול. מקפחים אותנו, מתעלמים מאיתנו, לא מתחשבים בנו, משפילים אותנו.

האמירה הידועה ״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״. קצרה פשוטה ומדויקת. האינסטינקט הטבעי המוטבע בנו מרגע לידתנו הוא לחפש את ״הצדק הפואטי״ עבורנו.

במהלך הרצאה זו נגלה שהדילמה המרכזית בהתמודדות עם סוגיות מוסריות בזוגיות נובעת מיחסים היררכיים בין נשים לגברים, כאשר העליונות ניתנה לגברים, להוביל ולקבוע את גורלן של נשים. זו מסורת ארוכת שנים שהוטבעה בדתות המרכזיות ובאורחות החיים של החברה האנושית למשך אלפי שנים. היא יצרה אמונה מוצקה עד כדי ראיית הדברים כ"סדר אלוהי", ראיית כללי המוסר המקובלים בחברה אנושית מתוקנת ככללים לא רלבנטיים ושאינם אמורים לחול על יחסי גבר-אישה. על רקע זה יש להעריך את פרוץ המהפכה הפמיניסטית שבאה לערער על אמונה זו. ואכן כדי להחיל כללי מוסר שוויוניים בין נשים וגברים, בכול הקשור ליחסים וזכויות אדם, על נשים וגברים לעבור מהפך תודעתי (נשים כבר עברו דרך, הגברים בתחילתה) .

הכוונה לבדיקה מחדש של תפיסות ישנות על שיתוף, חברות, הוגנות, שוויון וצדק ביחסים אינטימיים.

נגלה (כך עלה במחקר שלי ובעוד מחקרים רבים) שזוגות הרואים זה את זו "מעבר למגדרים" מצליחים לכונן בייתר הצלחה חיים טובים לתווך ארוך.

לפרטים נוספים והצעת מחיר:

אנסטסיה אופק 050-7387650

או צרו קשר:

אימהות בנות

יחסי אימהות בנות הן תמיד מורכבים ומסובכים יותר ממה שהיינו רוצות. אנחנו האימהות רואות דרכן את התבגרותנו הפיזית ואת האובדנים הבלתי נמנעים שלנו. הן בנותינו, רואות דרכנו את כול מה שלא היו רוצות שיקרה להן, או לחילופין את הצלחותינו הגדולות שגורמות להן לפחד מעתידו שלהן. וזה אף פעם לא שחור לבן אלא מורכב מהמון צבעים וגוונים מתחלפים במהירות: אהבה, רתיעה, הערצה, פחד, הזדהות, ריחוק, בוז, אינטימיות, קנאה, זלזול, דאגה ועוד ועוד…

מרד של ילדה, שהייתה מתוקה וחמודה, בגיל ההתבגרות, כואב במיוחד לאם ולבת גם יחד. סוג של הלם שאף אחד לא מכין אותנו אליו. אולי אגדות עם רומזות משהו בכיוון, הן תמיד מספרות על מאבקי כוח בין אימהות חורגות לבין נסיכות שבויות (שבסופו של דבר יציל אותן הנסיך, אבל זו כבר רשימה אחרת).

באגדות אפשר לספר על קנאת אם בבתה, על רשעות ואלימות כלפי הבת, על רצון שתמות (ראו האגדות הפופולריות ביותר, שלגיה, הנסיכה הנרדמת, סינדרלה). כול זה ״מותר״ לאם החורגת אך טאבו לאם הביולוגית. כך בתרבות, כך בקודים החברתיים, אבל לא כך במציאות האמיתית, בעיקר זו המסתתרת באפלת החצר האחורית של התרבות, הפקרתן של בנות לאלימותו של אב אלים או להתעללותו המינית.

איזון בין קריירה ומשפחה

 מן הצדק להביא דוגמאות גם על גברים הנקרעים בין חובות הקריירה לבין מחויבותם למשפחה. אכן. ובכול זאת, עם היד על הלב הבעיה העיקרית היא עדיין של האישה. העובדה שבמרבית משקי הבית הגבר מביא משכורת יותר גבוהה מכריעה את הכף. הזמן שלו יקר יותר – לצורכי הקריירה. הוא המפרנס הראשי. אבל זה יותר מסובך. כי גם במשקי בית שהאישה מרוויחה לא פחות מרבית התפקידים הביתיים על כתפיה. למה? "כי ככה". אנחנו שולחות את ילדינו הצעירים לגן ולבית הספר עם חום. אנחנו מתזזות בין שלל התפקידים. אנחנו נשחקות. הנזק הוא אישי וזוגי. הגברים שלנו חשים שטענותינו אליהם אינן צודקות. הם עושים את מיטבם. קשה להתווכח וגם למי יש כוח.
המאבק על הזמן הוא אישי וזוגי כאחד. אם לא נתעשת ונלמד לשתף פעולה ולפעול כצוות אנחנו בצרות. הניסיון מלמד שזוגות שהצליחו לעבוד כצוות ולפתור בעיות בראייה מערכתית שהיא מעבר למאבקי אגו – הצליחו בגדול. השחיקה בדרך כלל אינה בשל עומס פיזי אלא יותר בשל מתח, כאב, תסכולים ומפח נפש.משפחה מודרנית בימינו לא תוכל להימלט מעומס המשימות. ולכן היא נדרשת לראש יצירתי והרבה מודעות עצמית שתוביל את בני הזוג לעבודה ביחד. במקום תחרות – שיתוף. במקום מאבקי כוח – עזרה הדדית. נדגים בהרצאה זו אפשרויות לפתרונות יצירתיים.

סיפורים ותובנות מחדר הטיפול

• "מאז שהחבר שלי הציע לי נישואים אני לא ישנה בלילות מרוב בהלה".
• "אני מתחיל ללמוד ומתחרט. לא מסוגל להחליט מה אני רוצה".
• "אשתי מצלצלת אלי מיליון פעמים ביום ודורשת לדעת איפה אני. אני נאמן. לא מבין. אנחנו רבים כול הזמן".
• "בגדתי כי התאהבתי, היה לי רע. אבל לא מסוגל לפרק את המשפחה".
• ילדיי ממש מתעבים את בן זוגי החדש, אחרי שהתגרשתי. מה עושים?
• "כבר שנים שאני לא מצליחה לסלוח לאמא שלי שלא העניקה לי רגע אחד של אהבה".

ד"ר רבקה נרדי מטפלת כארבעים שנה. בהרצאה זו יודגמו סיפורים ותובנות מחדר הטיפול. חדר הטיפול הוא מקום מיוחד המחויב לשמור על פרטיותו של כול אדם. הוא מאפשר גילוי רגשי באווירה של אמון וביטחון.
להלן הסוגיות שיידונו:
(1) התמודדות עם קשיים בבחירה, בקבלת החלטות – בתחום האישי והמקצועי.
(2) התמודדות עם תסכולים וכעסים הנובעים מתלאות החיים – על כוחן של הכלה, סליחה, אמפאתיה כדי להמשיך הלאה.
(3) כיצד להחזיר אמון וביטחון רגשי לקשר הזוגי ?
(4) "הלחוד" ו"הביחד" – המרחב הפרטי והזוגי – כיצד לשמור על האיזון ביניהם?
(5) שיקום האמון בעקבות בגידה.
(6) על תקשורת – הגשר המחבר בינינו לבין זולתנו.

התבוננות בפרספקטיבה רחבה תלמד אותנו שנשים וגברים, יחידים וזוגות באים לטיפול בגלל כאב, רצון להפסיק את הסבל. צורך ללמוד כיצד לשנות תודעה והרגלים שגויים, וגם ללמוד להתמודד באומץ עם עובדות החיים עליהם אין לנו שליטה. לסלול את הדרך לאיכות חיים יותר טובה.

קשר בינדורי – על יחסים במשפחה הגרעינית והמורחבת

צעירים בעלי משפחות מספרים על לחץ של הוריהם לבקר כול שבוע. להביא את הנכדים. הצעירים חשים מועקה. הם רוצים בעזרת ההורים אך לא במעורבותם היתירה המניבה לפעמים התערבות. הורים מבוגרים מספרים בכאב על תחושת מידור מחיי ילדיהם. "לא מספרים" להם שום דבר. מקבלים החלטות מבלי להתייעץ, גרים רחוק, נוסעים לחופשות בחו"ל מבלי להתחשב בחגים ועוד.
בשנות עבודתה של ד"ר רבקה נרדי כמטפלת אישית וזוגית היא פגשה בני זוג המאשימים זה את זו באי נאמנות לזוגיות, בהעדפת "שקט תעשייתי" עם ההורים על חשבון האינטימיות הזוגית. קונפליקט זה המכונה "קונפליקט הנאמנויות" טומן בחובו הרבה יותר ממה שנראה לעין. והתוצאה – תחושה של תסכול. מאמץ לשמר. פחד ממריבות. לפעמים נוצר קרע.
למי מאיתנו אין חזון, מודל ברור של משפחה? בדברנו על קשר בינדורי אנחנו נכנסים לעולם מורכב, ייצרי, רווי ברגשות של כמיהה לצד אכזבות וכאב. משפחה גדולה מייצגת כוח. היא משדרת לעולם – הצלחנו! אנחנו שואפים שמשפחתנו תהיה לא רק גדולה אלא גם מלוכדת. אנחנו מסתירים את הבושות על ילדים שהתנתקו, את הגרושים המכוערים, את הסכסוכים. אנחנו מתרפקים על ימים של תום ילדות כמו גם על זיכרונות של ימים עברו בהם משפחה הייתה משפחה, כלומר הייתה ערבות הדדית, עזרה, קרבה, לכידות.
בהרצאה זו נשוחח גם על יחסים משתנים בין הורים וילדים. נשוחח על המעבר החיוני מהורות סמכותית להורות מלווה, מדריכה, המבוססת על אמון.
"אני מנסה לדבר איתו ולא מצליחה. איכשהו, כל פעם שאני מנסה להביע משהו – מחשבה, תלונה, כאב, בקשה – הוא מגיב כאדם שנפגע ממני. בכישרון שיכול לבייש את גדולי הרטוריקנים הוא מוכיח לי שדברי נאמרים בצורה לא ראויה ועצם אמירתם מוכיחה שמשהו לא תקין בתפיסתי. האמת – התייאשתי. את חושבת שאפשר לטפל במצב כזה?"
מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת ד"ר רבקה נרדי, "פרדס", 2007
יש אהבה, משיכה, חברות והרבה יופי ביחסים. אבל בנוסף, גם מתח, מאבקי כוח והרבה תסכול. נשים וגברים רבים חווים זאת, יותר ויותר בשנים האחרונות, כתוצאה מסדקים בתחושת האמון ההדדי. התעצמותה של האישה יצרה מצב חדש בין נשים וגברים. ננסה להבין זאת וגם נדגים בעזרת סיפורים מהשטח.
"פניני תקשורה" שלהלן מדגימים מה נשים וגברים חושבים וגם אומרים זה על זו:
נשים:
– אי אפשר לסמוך עליו עם הבית והילדים/- אני לא בטוחה שאי פעם ארצה להתחתן/ ילדים? לא בטוחה../ – הסקס כבר לא מה שהיה./ גם הבדיחות שלו לא ממש מצחיקות אותי/ אין סיכוי בחברה שלנו לאישה מבוגרת.
גברים:
– "גבר הוא חמור עבודה! הנשים שולטות בו ועושות בו מה שהן רוצות"./ – "כל העניין הזה של פמיניזם הרס את כל מה שהיה טוב"./ – "נשים מפחידות אותי"./ – "אני לא מסוגל להיכנס למסגרת של קשר"./- "כל המוחצנות המינית הזו של האישה המודרנית הרסה כל חלקה טובה ביחסים בין המינים"./ – "ומי לדעתך עדיין נהרג במלחמות… אה!?"/ "עכשיו יש להן משחק חדש… להעליל עלינו הטרדות מיניות והתעללויות מיניות".
נראה שלמרות המשיכה ההדדית והרצון בזוגיות נשים וגברים רבים מתייחסים זה לזו בחשדנות שמקלקלת להם. חשדנות הדדית מייצרת חשדנות נוספת. מעגל קסמים שלילי שהולך וגדל. כדי לעצור את הסחף נדרשים אומץ ושינוי גישה. לראות זה את זו כבני אדם מעבר להיותם ״גבר״ או ״אישה״. להחליף את המבט ״המחפיץ״ (מלשון חפץ), במבט חומל שרואה את המחבר האנושי ביניהם ומזמין דיאלוג. בהרצאה נדגים זאת במצבים מהחיים.

הרצאות נוספות גם לגיל השלישי:

זוגיות בוגרת

זוגיות בוגרת נושאת איתה את מטעני העבר האישי והזוגי, בין אם אנחנו בפרק א' בין אם אנחנו בפרק ב'. זיכרונות עבר קשורים גם לחשבונאות ישנה, אולי עניינים בלתי גמורים שחשבנו שהנחנו להם. לאלו יש להוסיף את התבגרותנו הפיזית המביאה אתה תודעה חדשה לענייני בריאות והזדקנות. דברים משתנים. יחסינו עם ילדינו הבוגרים הם סוגיה בפני עצמה. האם "הצליחו"? הצלחתם מעידה עלינו כהורים, עלינו כזוג. כך בפרק א'. ובפרק ב' עלינו להתמודד לבד עם תחושות אלו. לעתים תחושת כישלון וחרטה. המודל הפנימי של "ילדים מוצלחים" משפיעה על מצב הרוח הזוגי בגיל הבוגר. האם נדע לתמוך זה בזו? הקשר הזוגי אינו עומד על מקומו. הוא מתפתח, משתנה, מחפש אופקים חדשים, רעננים, ובעיקר הוא מחפש נדיבות, אמפתיה והתפייסות עם מה שיש.

הגענו לקשר הזוגי מלווים עם הרגלינו השונים בהשפעת משפחות המוצא, בשפעת המגדר והתרבות – נשים, גברים. נלחמנו על מקומנו ועל סגנוננו האישי. הבגרות מביאה אתה תובנות שמאפשרות חיים ביחד עם יותר קבלה, יותר הבנת עצמנו וזולתנו. זה הזמן לחדש את היכרותנו, לצאת מהשגרה, מעבר להרגלים ולדפוסים המוכרים

שינויים במעגלי החיים

חווית השינוי מזכירה את החוויה של לוליין על טרפז בקרקס. הוא מנתר מצד אל צד כשמתחתיו תהום. הוא "יצא לדרך" מהקצה האחד אך טרם הגיעה אל הקצה השני. כלומר הוא במצב של ריחוף. רובנו חוששים ממצב של אי וודאות, למרות שרוב חיינו מזמנים לנו מצבים כאלו. למעשה כל חיינו עומדים בסימן של שינוי: התבגרות פיזית, קשרים חדשים, קשרים שנגמרו, בעיות כלכליות, מטרות וחלומות חדשים, אובדנים שלא צפינו: מחלות, מוות, גרושים, פיטורים מהעבודה, פרישה מהעבודה, הזדקנות, הגירה, פליטות, מלחמות, תאונות. וגם הקמת משפחה, התאהבות, קידום, הצלחה, שגשוג חברתי וכלכלי.
שינויים הם חלק בלתי נפרד מחיינו לטוב או לרע, לדעיכה או לצמיחה, להסתכלות "אחורה בזעם" או למבט קדימה.
סיכוי או סיכון. הזיקה בין שתי המילים הללו שלכאורה רובצת ביניהן תהום אומרת משהו על חווית השינוי. כל חיינו אנחנו נמשכים לכול מה שמייצג את החדש והלא נודע וגם נרתעים ממנו (כאשר מאיים על שלוות נפשנו ושגרת חיינו). עלינו להיות מוכנים לשינוי מכול סוג, מנטלית ורגשית, לאמץ אל לבנו את העובדה ששינויים הם חלק מחיינו.
המודל הדולפיני שפיתחנו המבוסס על המטאפורות "סרדין", "כריש" ו"דולפין" עוזר לנו לזהות את הדפוס המתמודד היטב עם שינויים – הדפוס "הדולפיני". לא "קבלת הדין" ברוח פאסיבית כסרדין הקטן וחסר האונים, לא התנגדות זועמת על אובדן שליטה ברוח הכריש תאב הכוח והשליטה, אלא התמודדות דולפינית אמיצה. השילוב בין אמפתיה, אומץ לב, אסרטיביות, סקרנות, תבונה ואינטליגנציה רגשית גבוהה מאפשרים לנו לראות בשינוי, כול שינוי, הזדמנות חדשה, פתיחת דלת, סיכוי, התחדשות.

ד"ר רבקה נרדי בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מטעם UNION INSTITUTE, סינסינטי ארה"ב, עם התמחות בפסיכולוגיה חברתית ומגדר. מנהלת ומקימת מכון "דיאלוג" (1990), סופרת, (17 ספרים, עיון ופרוזה), מרצה, מנחת קבוצות ומטפלת אישית וזוגית. נמנית עם אנשי המקצוע המובילים בישראל בתחום הטיפול בזוגיות ובהעצמת נשים. כמו כן מטפלת בסוגיות קיומיות התפתחותיות של נשים וגברים במעגל החיים.

המלצות ותודות

ד"ר רבקה נרדי, החלה את דרכה המקצועית בהנחיית קבוצות של נשים ששאפו לחזור למעגל העבודה. במקביל החלה לפעול ב-1983 בתחום של העצמת נשים וחינוך למנהיגות, בתקופה שהנושא היה חדש לחלוטין. בעבודת הדוקטורט שלה (1996-1999) בדקה את המחויבות של שני בני הזוג לנישואין ואת תפיסת המוסר בקשרי הזוג. שני נושאים שעוסקים בצדק והוגנות ביחסים בין גברים ונשים. החשיבה על הצדק בזוגיות מלווה גם את כל ספריה שנכתבו עד כה.
רבקה לוחמת לצדק אישי, זוגי וחברתי והכלי המרכזי שלה הוא הדיאלוג. רבקה "מנהלת דיאלוג עם אנשים על החיים". הדיאלוג מלווה את פעולתה החברתית, והמקצועית, כמטפלת, כמנחת קבוצות וכמרצה, כמו גם את כתיבתה הספרותית שבאה ממקום מאד פמיניסטי ומאד שואף לצדק חברתי…"
ד"ר רינה שחר, סוציולוגיה של מגדר ומשפחה, אוניברסיטת בר-אילן, המרכז האוניברסיטאי אריאל

נוכחתי בהרצאתה המאוד מעניינת ועמוקה של ד"ר רבקה נרדי בנושא קשר בין – דורי. רואים כמה נסיון ועומק מביאה רבקה אל הבמה, תובנות של שנים ונסיון רב. הרצאה סוחפת עם ידע וערך אשר ניכר שלא ניתן להשיג אם לא הייתה מרצה כל כך מנוסה. אני ממליצה בחום על הרצאותיה ובטוחה שכל מי שיזמין את רבקה לתת הרצאה, ירוויח ידע יקר ערך ומשפר חיים לקהל אשר ישמע את ההרצאות.
אנסטסיה אופק – "אצלי חוויה עם ערך" בעלים ומנכ"ל. 

מיכל ורבקה היקרות, הייתן רהוטות, ממוקדות, מענינות, עברתן בסכין משוננת על האלות שבחרתן וידעתן לתרגם שמותיהן ומה שהן מייצגות למנהגי והתנהלות הנשים בעולמנו, אם זו דבורה ברון, מרילין מונרו, הילארי קלינטון ועוד וידעתן לענות כראוי לכל מי שנכח באולם המלא והגדוש בבית הסופר אמש, במקצועיות ראויה לשמה ונעימה, ומאחר שגם זכיתי ל"ניתוחה" של מיכל דורון ב"מפגשיר" האחרון בבית הסופר, כמעט וציפיתי בדריכות שמיכל תדבר גם על כתב היד שלי. הקטעים המוזיקליים היו במקום והייתי מוכנה להאזין לשירים נוספים בביצועיהם המדהימים והנפלאים של בן ונטלי. לסיכום – ערב שייזכר. שאפו.
שירלי אבישי
עובדת סוציאלית – MA מומחיות בתחום המשפחה, מדריכה -ראש צוות במחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל

לפרטים נוספים, המלצות והצעת מחיר:

אנסטסיה אופק 050-7387650

או צרו קשר: